נועם (2)

אם יש משהו שאני בוודאות מוחלטת לגביו הוא שאביבה הצילה את החיים של נועם, וכן את החיים שלי, כאמא. אביבה נשלחה אלינו כמלאך עם כל הידע העצום והעבודה הקשה ובזכותה נועם

 התפתח ללא שום מגבלה. 

נתחיל בהווה – נכון לכתיבת שורות אלו נועם ילד בן 6, ילד רגיל וחכם מאוד, לומד בכיתה רגילה בבי"ס רגיל. אף אחד לא יכול לחשוד על מצבו של נועם כתינוק ועל הקשיים בכל שלבי המוטוריקה שלו.

הגענו לאביבה דרך המלצה (מפה לאוזן).

אביבה תמיד הרגיעה אותי והזכירה שהדנ"א משתנה אונליין, כך שרוב הדברים יכולים להשתנות לטובה בעבודה נכונה ומתמידה.

"מספיק מבט אחד טוב ויש עם מה לעבוד" – המשפט הראשון שלה אלי, כשראתה את נועם בפעם הראשונה, משפט שנתן לי הרבה כוח.

עם עקומת גדילה מטורפת, ראש "ענק מדי" (הפנו אותנו גם לאולטרהסאונד ראש), צרחות ובכי בטיפת חלב ובכל מקום... נועם לא יצר קשר עין עוקב במבט מקרוב, לא חייך, רק במצב של שכיבה על הגב, מדי פעם עם פרכוסים ברגליים, רעידות בידיים, לא ישן במשך היום והלילה, צמוד לבקבוק, צורח בכל שאר הזמן שלא אוכל, פולט המון בצורת ריפלוקס, ללא שינה רגועה.

היה נרדם באפיסת כוחות בשש בערב עד 2 בלילה. וזהו. מהרגע שהתעורר רק צרחות, כלום לא עוזר... והוא הולך ומתנפח בכל הגוף כמו בלון עד גיל חודשיים וחצי כשהגענו לאביבה.

מהרגע שהתחלנו אצל אביבה תוך כשבועיים התחיל לחייך חיוך ראשון, תוך מס' טיפולים בודדים ממש כבר היה הרבה יותר רגוע, הפסיק לצרוח רוב היום.

חזרנו לטיפת חלב כשכבר חייך ועקב במבט קרוב (אחרי ששלחו אותנו לנוירולוג ועוד שלל "ממתקים") 

התגובה של האחות בטיפת חלב הייתה: "ככה תינוק צריך להיות..." המשפט הזה די זעזע אותי אבל סימן עבורי שמהמבט שלה הכל פתאום ממש מצוין עם הבן שלי.

מה ששבועיים שלושה קודם היה נראה כמו סוף העולם. פשוט סימן עבורי שאני יכולה להירגע ושתעודת הביטוח שלי במקום הנכון, עם אביבה.

אביבה שיתפה אותי כהורה בכל התכלית של הטיפול, בכל שלב, העבירה מסר ברור שדרושה עבודה בבית והרבה, ללא פשרות, ללא הנחות.

גם מהבית הייתה מנחה ועומדת איתי בקשר רציף. ביקשה שאצלם סרטונים וכך ידעה להנחות אותי גם כשהיינו בבית מה ואיך לעשות כרגע. היא לא דילגה על שום שלב מוטורי ולא התפשרה על האיכות המוטורית והשיגה זאת.

נועם גם סבל מקשיים בנשימה. הכל מיד התפתח לדלקות ריאות ואסתמה. אביבה הצליחה להבריא אותו, כך שנמנע הצורך בוונטולין והדלקות כמעט ולא חזרו.

בסופו של דבר, חסכנו מעצמנו אבחונים ובדיקות מתישות פיזית ונפשית של מומחים למיניהם. עשינו החלטה מהבטן, אינטואיציה שהסתברה נכונה. החלטנו על השקעה אחרת, בטוחה יותר עם תוצאות שנראו מהרגע הראשון.